הענן הנו פתרון טכנולוגי אשר מספק מענה לביצוע פעולות מחשוב אופליין באמצעות עזרים אינטרנטיים אונליין.
בעוד אשר משתמש ביתי או עסקי קטן נהנה משימוש באופיס 365 דרך הרשת במקום דרך תוכנה מותקנת,
בחברות וארגונים משתמשים בענן כדי להריץ מערכות מחשב שלמות בכל עמדות העבודה.
ענן מסוג כזה מספק מענה אחסון קבצים וגישה לשרתים ורשתות, כשהפעולות נעשות באמצעות
מכונה וירטואלית (VM) או קונטיינר (Container).
בעוד אשר מודל IaaS – Infrastructure as a Service מבוסס על VM, במודל CaaS – Container as a Service משתמשים בקונטיינר.
על היתרונות ונקודות התורפה של כל אחד ממודלי תקשורת הענן הללו נספק מידע במאמר זה.
מודל Infrastructure as a Service תשתית כמענה שירות (IaaS)
במודל IaaS, מותקנת בארגון מערכת הפעלה שמוגדרת HOST (Host OS), לצדה Hypervisor מרכזי להרצת המכונות הווירטואליות,
ובכל תחנת עבודה בארגון מותקן Client, כלומר גרסת מערכת הפעלה המשמשת לוקלית את אותה תחנת עבודה.
על בסיס התקנת אותה מערכת הפעלה Client, מותקנות הספריות ועליהן ניתן להריץ אפליקציות. היתרון:
ברוב החברות והארגונים לא נדרשות הטמעה של תשתיות חדשות.
נדרשות התקנות סטנדרטיות של מערכות ההפעלה המרכזיות (Hosts) והלוקליות בכל תחנת עבודה (Clients).
החיסרון ב- IaaS הוא הצורך בזיכרונות בעלי קיבולת רבה בשרתים. המודל צורך המון משאבים: בדרך כלל משתמשים
במודל זה כאשר החברה או הארגון מתבססים על אפליקציית עבודה אחת.
השרת תפוס על ידי משאבים ממערכת ההפעלה המרכזית (Host) ומה- Hypervisor של המכונות הווירטואליות,
ובנוסף כל תחנת עבודה גורעת משאבים מעצם התקנת מערכת ההפעלה ה- Client על גביה,
מה שמשאיר מקום בדרך כלל להרצת אפליקציה אחת.
במקרים רבים, כשמנהלי הרשת לא נערכים כמו שצריך עם הדיסקים והזכרונות הנדיבים, אם מעוניינים שבאחת מתחנות העבודה
תורץ אפליקציה אחרת, צריך למחוק משם את האפליקציה בה משתמשות יתר תחנות העבודה ולהתקין אותה במקומה.
אחרת לא יהיו משאבים להריץ אותה.
מודל Container as a Service תשתית מענה שירות (CaaS)
על מנת להסדיר בארגון ניהול שרתים המבוסס על קונטיינר, על מנהל הרשת לבצע 3 פעולות תשתיתיות מורכבות:
להתקין בשרת הארגון קובץ Docker המגדיר את הקונטיינר. ניתן להתקין גם Manifest YAML המבצע את ההגדרה.
לאחר מכן יש להסדיר Image לקונטיינר. למשל Docker Image אם הותקן מגדיר-קונטיינר מסוג Docker.
לאחר מכן יש להגדיר את הקונטיינר ברג’יסטרי של מערכת ההפעלה.
לאחר עבודות הכנה אלו ניתן להתקין את מערכת ההפעלה המרכזית (Host), ו- Runtime Engine המשמש להרצת אפליקציות מתוך הקונטיינר.
כל הפעולות שאוזכרו עד כה מצריכות פחות משאבים מאשר התקנת מודל תשתיתי IaaS.
אבל החיסכון אף גדול מכך: בתחנות העבודה כלל לא נדרשות התקנות של מערכות הפעלה Client.
כל מחשב מקבל רק ספריות ויכול להריץ את האפליקציות הנדרשות.
עובדה זו מרחיקה מאד את בזבוז המשאבים וגורמת לארגון להיות חסכוני, מהיר ויעיל בביצועי הרשת.
אבל גם כאן לא טמון הכוח המרכזי של שיטת CaaS: נניח שמנהל הרשת מקבל הנחייה ממנהל החברה
שיש להטמיע ברשת תוכנה חדשה: ב- IaaS זה אומר שצריך לקנות רישיונות כמספר תחנות העבודה ולהתקין כל רישיון בנפרד.
ב- CaaS בסך הכל צריכים להתקין זאת על אחד המחשבים המחוברים ויתר המחשבים יכולים להשתמש בה!
זו תכונה שקיימת רק בקונטיינר והיא חוסכת חיסכון עצום במשאבים.
הקצאת משאבים אמנם נגרעת כאשר מתקינים את התוכנה החדשה, אבל לא מכפילה, משלשת או מרבעת את עצמה
כמספר תחנות העבודה בארגון, כפי שקורה ב- IaaS.
החיסרון ב- CaaS הוא שהעברת חברה או ארגון ממודל תשתיתי למודל זה דורשת הכנות מורכבות במסגרת הליך
ה- Containerization, בו מטמיעים את המניפסט (תכונות) של הקונטיינר ואת האימג’ שלו בהתאם לתכונות השימוש הנדרשות בארגון.
מחפש מתכנת IAAS \ CAAS? פנה עכשיו!