כמו במציאות, כך גם ברשת, אנשים בעלי לקות וקושי בתפקוד לא מסוגלים לצרוך שירותים מסויימים כמו אנשים בריאים.

בין אם מדובר בעוורים שלא יכולים לראות, חרשים שלא יכולים לשמוע, נכים שלא יכולים להזיז את הגפיים (ובכלל זה את העכבר) וכו’.
אלא שבעוד במציאות יותר ברור הצורך להנגיש באופן פיזי שירותים שונים לצרכיהם של מוגבלים, בעולם הוירטואלי העניין מטושטש, לא ברור די צרכו ולעיתים אינו מובן מאליו. מה צריך לעשות, איך מנגישים אתרים, ואיפה עובר הגבול?

לצורך כך התגייס החוק, שמגדיר בדיוק מה צריך לעשות, וגיבש תקנים למימושו ומערך שלם של הסברה בנושא הנגשת אתרים: מה צריך, איך וכמובן מה קורה למי שלא יעמוד בהם. עונשו חמור, ועשוי להגיע לקנס של עד 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק. החוק נכנס לתוקפו ב-25.10.2013 וקובע כי בתוך שלוש שנים חייב כל אתר לעמוד בתקן הנקרא 5568, שנשען על הנחיות הנגישות 2.0 של W3C (קונסורציוםהרשתהכללעולמית, ארגון-על המפתח תקני רשת).

על פי החוקהאתר חייב לעמוד לפחות בתקן שנקרא AA, אלא אם קיבל הקלה מנציגי משרד המשפטים ואז יחויב האתר לעמוד בתקן A בלבד. הקלה יכולה לבוא בחשבון אם התאמה לא אפשרית בנסיבות טכניות, או במידה והאתר היה קיים לפני תאריך החלת החוק, או הוקם עד 25.10.2014 ועמד בתאריך זה בתקן A. עם זאת, כאמור, כל אתר חייב לעמוד לפחות בתקן A.

עיקר הדגש בנגישות הוא לאפשר לדוגמה:

1. 1.להבין מהטקסט בלבד במה האתר עוסק. או יותר נכון לאפשר לתוכנה שמקריאה טקסט, להסביר באופן ברור על מה מדובר באתר. הדבר כולל בעיקר הקפדה על “טקסט חי” במקומות המאפשרים זאת, ובמקומות שאינם מאפשרים זאת, הפקדה על מה שנקרא “טקסט אלטרנטיבי” שהינו תיאור מילולי של רכיבים שאינם טקסטואליים.
2. 2.ברמת העיצוב: להבין באופן אינטואטיבי איך לנווט באתר על ידי הנגשת עמודים פנימיים בו מתפריטים שנמצאים במקומות מובלטים או ברורים. כמו כן, הניגודיות שבין הצבעים באתר אמורה למנוע “היעלמות” של אותן דרכי הניווט.
3. 3.לגלוש באתר גם ללא שימוש בעכבר, בעזרת המקלדת בלבד (וליתר דיוק בעזרת החיצים ומקש ה-TAB בלבד, כש-ENTER משמש כקליק).

אחת מהפעולות של W3C בשנים האחרונות היתה תקינה של כלי עיבוד התכנים באינטרנט, בצורה שתתמוך בכלים המיישמים נגישות. כלומר, השכלולים האחרונים שיצאו לא נעשו רק על מנת לפשט את הליך התכנות ולאפשר פונקציונליות גדולה יותר אלא בעיקר כדי לאפשר לעמודי האינטרנט להיות יותר “סמנטיים”, כלומר להיות מובנים בצורה יותר טובה על ידי כלים לקריאה של העמוד, ברמה כזו ש:

1. 1.מבנה העמוד ברור, כך שכל אלמנט מעיד על תוכנו – כותרת וסוגה, בלוק טקסט, טופס, תמונה, וידאו, עמודה צדדית, טקסט מודגש, מילה נרדפתוכו’.
2. 2.רכיבים שאינם טקסטואליים “נעטפים” במידע נוסף (“מטא”) שמאפשר לקוראים להבין במה הם עוסקים למרות שהם לא מסוגלים לקרוא אותו. התגיות הללו נקראות attributes, ואחד מהמשמעותיות ביותר בהן נקראת “טקסט אלטרנטיבי” (alt).
3. 3.כל רכיב מסוגל להיות בכמה מצבים (מה שנקרא “היפר”) – טקסט, קישור או מדיה. כל מצב מתפקד בצורה המוגדרת לו מראש ברמה הפונקציונלית ובעיקר ברמה העיצובית, כלומר, כשהרכיב נמצא בפוקוס הוא נראה בצורה מסויימת ומתפקד בצורה מסויימת, כשלוחצים עליו הוא נראה ברמה מסויימת ומתפקד בצורה מסויימת וכן הלאה. ההדגשה של אלמנטים, בעיקר במצבים שבהם הם עומדים בפוקוס, או שהם שונים מסביבתם (לדוגמה, לינקים) הופך מרכיב חשוב בהנגשת אתרים.

מאחר שההקפדה על נגישות האתר היא ברמת התצוגה והתוכן בלבד, משמעות הדבר היא שהאחריות על תקינות האתר מוטלת על כתפי שלושה: מעצבי האתר, מפתחי ה-Front-End, ומנהלי התוכן. בבואכם לבנות אתר נגיש תצטרכו להקפיד על כמה דברים:

1. א.שהאתר אופיין ברמה כזו שתזהה את רמת הנגישות המצופה ממכם כבעלי אתר. לאחר האפיון והבירור המשפטי, יינתנו ההנחיות המתאימות לבעלי המקצוע בתהליך תכנון האתר.
2. ב.שהמעצבים מבינים בחווית משתמש (UI) ברמה כזו שהם יכולים לחתום בפניכם שיתכנו את הדגשים החשובים לבוני האתר.
3. ג.שמפתחי האתר (צד-לקוח) יבנו קוד תקין כך שהיררכיית העמוד תהיה ברורה והגיונית, ושיאפשרו לעורכי התוכן לשלוט בכל פינה הרלוונטית לנגישות האתר (בעיקר ברמה של טקסטים אלטרנטיביים, והצהרה על סוגי תוכן שונים)
4. ד.שהאתר עבר בדיקה שיטתית (QA) שמוכיחה שהוא עומד בתקנים. הדבר אפשרי גם בעזרת כלים אוטומטיים וגם בעזרת מתודולוגיה נכונה של ניהול.
5. ה.שמנהלי התוכן של האתר (Webmaster) יקפידו בהזנת התכנים על הנהלים שקיבלו מהמפתחים ובמקרה הצורך ידעו לתקן תקלות בסיסיות של עיצוב.

The post הנגשת אתרים appeared first on קורל טכנולוגיות.