מהו פרוטוקול תקשורת?
פרוטוקול תקשורת מתייחס למערכת של כללים, מוסכמות ונהלים המסדירים את חילופי המידע בין שני ישויות או יותר ברשת תקשורת.
הוא מגדיר כיצד נתונים מועברים, מתקבלים ומתפרשים, ומבטיח תקשורת אמינה ויעילה בין מכשירים או מערכות.
פרוטוקולי תקשורת יכולים להתקיים ברמות שונות, בהתאם להפשטה ולהיקף הרשת בה הם פועלים.
כמה דוגמאות נפוצות כוללות:
פרוטוקולי רשת: פרוטוקולים אלה מגדירים כיצד נתונים מועברים ברשת מחשבים. הם כוללים תקנים כמו Ethernet, IP (פרוטוקול אינטרנט),
TCP (פרוטוקול בקרת שידור) ו-UDP (פרוטוקול משתמש Datagram).
פרוטוקולי אינטרנט: פרוטוקולים אלה שולטים בתקשורת דרך האינטרנט.
הדוגמה המוכרת ביותר היא חבילת פרוטוקול האינטרנט (TCP/IP), המספקת את הבסיס להעברת נתונים באינטרנט.
פרוטוקולים אלחוטיים: פרוטוקולים אלה תוכננו במיוחד עבור תקשורת אלחוטית. דוגמאות כוללות Wi-Fi (IEEE 802.11), Bluetooth ו-Zigbee.
פרוטוקולי יישומים: פרוטוקולים אלה פועלים בשכבת היישומים ומקלים על תקשורת בין יישומי תוכנה או שירותים ספציפיים.
דוגמאות כוללות HTTP (פרוטוקול היפרטקסט), SMTP (פרוטוקול העברת דואר פשוט) ו-FTP (פרוטוקול העברת קבצים).
כל פרוטוקול מגדיר קבוצה ספציפית של כללים, כגון פורמט נתונים, מנגנוני זיהוי ותיקון שגיאות, בקרת זרימה, כתובת וניתוב.
כללים אלו מבטיחים שהשולח והמקבל יכולים להבין ולפרש את הנתונים המועברים בצורה נכונה, מה שמאפשר תקשורת מוצלחת בין מכשירים או מערכות.
איך עובדים פרוטוקולי תקשורת?
פרוטוקולי תקשורת פועלים על ידי קביעת קבוצה משותפת של כללים ונהלים המאפשרים למכשירים או למערכות להחליף נתונים ביעילות.
להלן סקירה כללית של אופן הפעולה של פרוטוקולי תקשורת:
מפרט פרוטוקול: פרוטוקול מוגדר על ידי ציון הכללים, הפורמטים והנהלים שלו.
זה כולל קביעת מבנה מנות הנתונים, סכימות התייחסות, שיטות זיהוי ותיקון שגיאות, מנגנוני בקרת זרימה ופרמטרים רלוונטיים אחרים.
יישום פרוטוקול: לאחר שצוין פרוטוקול, יש להטמיע אותו במכשירים או במערכות התוכנה שיתקשרו זה עם זה.
זה כרוך בכתיבת הקוד הדרוש לטיפול בכללים ובנהלים של הפרוטוקול.
יצירת חיבור: לפני שתקשורת יכולה להתרחש, התקנים או מערכות צריכים ליצור חיבור.
זה כרוך בדרך כלל בתהליך שנקרא “לחיצת יד” (handshake) שבו הישויות מנהלות משא ומתן על פרמטרים ומסנכרנים את הגדרות התקשורת שלהם.
קידוד נתונים: נתונים מקודדים בדרך כלל למנות או למסגרות בהתאם למפרטי הפרוטוקול.
תהליך הקידוד כולל פירוק הנתונים ליחידות קטנות יותר, הוספת כותרות ומידע בקרה הכרחי, ואולי החלת דחיסה או הצפנה.
שידור: הנתונים המקודדים מועברים לאחר מכן על מדיום התקשורת, כגון חוטים, כבלים או אותות אלחוטיים.
שיטת השידור תלויה בטכנולוגיה הבסיסית ובפרוטוקול שבו נעשה שימוש.
קליטה ופענוח: בקצה המקבל, הנתונים מתקבלים ומפוענחים בהתאם למפרטי הפרוטוקול.
הכותרות ומידע הבקרה נבדקים כדי להבטיח קליטה נטולת שגיאות וכדי לקבוע כיצד לפרש את הנתונים.
איתור ותיקון שגיאות: פרוטוקולי תקשורת כוללים לרוב מנגנונים לאיתור ותיקון שגיאות שעלולות להתרחש במהלך השידור.
מנגנונים אלה עשויים לכלול סכומי בדיקה, סיביות זוגיות, בדיקות יתירות מחזורית (CRC), או קודי תיקון שגיאות מתוחכמים יותר.
עיבוד נתונים: לאחר שהנתונים מתקבלים ומפענחים בהצלחה, ניתן לעבד אותם או לפעול על-ידי המכשיר או המערכת המקבלים.
זה יכול לכלול אחסון הנתונים, הצגתם למשתמש, ביצוע חישובים או הפעלת פעולות אחרות.
פעולות ספציפיות לפרוטוקול: בהתאם לפרוטוקול, עשויות להיות פעולות נוספות שצריך לבצע.
לדוגמה, בפרוטוקול בקשה-תגובה כמו HTTP, ייתכן שהישות המקבלת תצטרך ליצור תגובה ולשלוח אותה בחזרה לשולח.
סיום: לאחר השלמת התקשורת, ייתכן שהחיבור ייפסק.
זה יכול לכלול שליחת אותות סיום או שחרור משאבים כלשהם שהוקצו לתקשורת.
על ידי ביצוע הכללים והנהלים המפורטים בפרוטוקול, התקנים או מערכות יכולים להחליף נתונים באופן מהימן ולתקשר זה עם זה,
ללא קשר להבדלים הבסיסיים של החומרה או התוכנה.
סוגי פרוטוקולי תקשורת
ישנם סוגים שונים של פרוטוקולי תקשורת, כל אחד מהם מיועד למטרות ספציפיות ופועל בשכבות שונות של ערימת התקשורת.
להלן כמה סוגים נפוצים של פרוטוקולי תקשורת:
פרוטוקולי רשת:
פרוטוקול אינטרנט (IP): הפרוטוקול העיקרי המשמש להתייחסות ולניתוב מנות נתונים ברחבי האינטרנט.
פרוטוקול בקרת שידור (TCP): פרוטוקול אמין, מונחה חיבור, המבטיח מסירה נטולת שגיאות ומסודרת של מנות נתונים.
User Datagram Protocol (UDP): פרוטוקול פשוט יותר ללא חיבור המספק שידור מהיר אך לא אמין של מנות נתונים.
Internet Control Message Protocol (ICMP): משמש לאבחון רשת, דיווח שגיאות וניהול של התקני רשת.
פרוטוקולים אלחוטיים:
Wi-Fi (IEEE 802.11): קבוצה של פרוטוקולים עבור רשתות מקומיות אלחוטיות (WLAN) המאפשרות קישוריות אלחוטית בין מכשירים.
Bluetooth: פרוטוקול אלחוטי לטווח קצר המשמש בדרך כלל לחיבור מכשירים כמו סמארטפונים, טאבלטים וציוד היקפי.
Zigbee: פרוטוקול אלחוטי בעל הספק נמוך וקצב נתונים נמוך המשמש ביישומים כמו אוטומציה ביתית, בקרה תעשייתית ורשתות חיישנים.
פרוטוקולי יישומים:
Hypertext Transfer Protocol (HTTP): הפרוטוקול המשמש לתקשורת בין דפדפני אינטרנט ושרתי אינטרנט, המאפשר אחזור והצגה של דפי אינטרנט.
Simple Mail Transfer Protocol (SMTP): פרוטוקול לשליחה וקבלה של הודעות דואר אלקטרוני בין שרתי דואר.
פרוטוקול העברת קבצים (FTP): משמש להעברת קבצים בין לקוח לשרת ברשת מחשבים.
פרוטוקול ניהול רשת פשוט (SNMP): משמש לניהול וניטור התקני רשת.
מערכת שמות דומיין (DNS): פותרת שמות דומיין לכתובות IP, ומאפשרת תרגום של שמות קריאים על ידי אדם לכתובות הניתנות לקריאה במכונה.
פרוטוקולי הודעות:
MQTT (Message Queuing Telemetry Transport): פרוטוקול הודעות פרסום-הרשמה קל משקל עבור מכשירי IoT.
Simple Messaging Protocol (SMP): פרוטוקול לשליחה וקבלה של הודעות קצרות בין מכשירים או יישומים.
Extensible Messaging and Presence Protocol (XMPP): פרוטוקול מבוסס XML להעברת הודעות מיידיות, מידע נוכחות וניהול רשימת אנשי קשר.
פרוטוקולי אבטחה:
Secure Sockets Layer (SSL) / Transport Layer Security (TLS): פרוטוקולים המשמשים לתקשורת מאובטחת על גבי רשת, בשימוש נפוץ
בגלישה באינטרנט, בדואר אלקטרוני ויישומים אחרים.
Secure File Transfer Protocol (SFTP): גרסה מאובטחת של FTP המשתמשת במנגנוני הצפנה ואימות.
אבטחת פרוטוקול אינטרנט (IPsec): חבילת פרוטוקולים המשמשת לאבטחת תקשורת IP על ידי מתן אימות, הצפנה ושלמות נתונים.
אלו הן רק כמה דוגמאות לסוגי פרוטוקולי תקשורת, ויש עוד הרבה פרוטוקולים זמינים עבור יישומים ותעשיות ספציפיות.
בחירת הפרוטוקול תלויה בדרישות הספציפיות, בתשתית הרשת ובסוג ההתקנים או המערכות המעורבים בתקשורת.
פרוטוקולי תקשורת סינכרוניים וא-סינכרוניים
פרוטוקולי תקשורת סינכרוניים וא-סינכרוניים מתייחסים לשיטות שונות של שידור וקבלה של נתונים בין מכשירים או מערכות.
להלן הסבר על כל סוג:
פרוטוקול תקשורת סינכרוני:
בתקשורת סינכרונית, נתונים מועברים בצורה רציפה ומסונכרנת.
השולח והמקלט חייבים להיות מסונכרנים זה עם זה, בעקבות תזמון או אות שעון שנקבעו מראש.
המאפיינים העיקריים של פרוטוקולי תקשורת סינכרוניים כוללים:
תלות בתזמון: פרוטוקולים סינכרוניים מסתמכים על אות שעון משותף או מנגנון תזמון מוגדר מראש כדי לתאם את השידור והקליטה של נתונים.
גם השולח וגם המקלט חייבים לפעול באותה מהירות שעון או לעקוב אחר דפוס תזמון מסוים.
שידור מונחה בלוק: נתונים נשלחים בדרך כלל בבלוקים או במסגרות בגודל קבוע. המקלט מצפה לקבל חסימה מלאה לפני עיבודו.
אמין אך פחות גמיש: פרוטוקולים סינכרוניים מספקים לרוב העברת נתונים אמינה, מכיוון שהם כוללים בדרך כלל מנגנוני זיהוי ותיקון שגיאות.
עם זאת, ייתכן שיש להם פחות גמישות במונחים של התאמת עיכובים משתנים או התאמה לתנאי הרשת המשתנים.
דוגמאות לפרוטוקולי תקשורת סינכרוניים כוללים ממשקים טוריים סינכרוניים כמו RS-232 ורשת אופטית סינכרונית (SONET) המשמשת בטלקומוניקציה.
פרוטוקול תקשורת אסינכרוני:
תקשורת אסינכרונית, הידועה גם כתקשורת התחלה-עצירה, אינה מסתמכת על מנגנון תזמון רציף או אות שעון.
במקום זאת, הנתונים מועברים כתווים בודדים או בתים, כאשר כל תו מוכל ומסומן בעצמו.
המאפיינים העיקריים של פרוטוקולי תקשורת אסינכרוניים כוללים:
איתות התחלה-עצירה: כל תו נתונים ממוסגר על ידי סיביות התחלה ועצירה, המציינים את ההתחלה והסוף של שידור.
ביטים אלו עוזרים לסנכרן את השולח והמקלט ללא צורך באות שעון משותף.
תזמון משתנה: פרוטוקולים אסינכרוניים אינם דורשים סנכרון קפדני בין השולח למקבל.
התזמון בין התווים יכול להשתנות, מתאים לעיכובים משתנים ומאפשר גמישות רבה יותר בשידור.
פשוט וגמיש: פרוטוקולים אסינכרוניים הם בדרך כלל פשוטים וגמישים יותר, מה שהופך אותם למתאימים ליישומים שונים.
הם יכולים להתמודד עם קצבי נתונים שונים ומשמשים לעתים קרובות לתקשורת למרחקים קצרים.
דוגמאות לפרוטוקולי תקשורת אסינכרוניים כוללים RS-232 (בשימוש נפוץ לתקשורת טורית בין מחשבים וציוד היקפי)
ופרוטוקולי מקלט-משדר אוניברסלי אסינכרוני (UART).
ראוי לציין שניתן להשתמש בפרוטוקולי תקשורת סינכרוניים וא-סינכרוניים ברמות שונות של ערימת תקשורת.
לדוגמה, פרוטוקול רשת כמו TCP יכול להשתמש בתקשורת סינכרונית בשכבת התחבורה, בעוד שהשכבה הפיזית הבסיסית
עשויה להפעיל איתות אסינכרוני.
הבחירה בין תקשורת סינכרונית לא-סינכרונית תלויה בגורמים כגון דרישות נתונים, אילוצי תזמון ומאפיינים של המכשירים
או המערכות המעורבים.
מהי תקשורת מקבילית?
תקשורת מקבילה היא שיטה להעברת נתונים בין מכשירים או מערכות שבהן מספר ביטים או אותות מועברים בו זמנית.
בניגוד לתקשורת טורית, שמשדרת ביט אחד בכל פעם על ערוץ בודד, תקשורת מקבילה משתמשת במספר ערוצים מקבילים
כדי להעביר נתונים מהר יותר.
כל ערוץ נושא סיבית נפרדת ממילת הנתונים בו זמנית.
להלן כמה היבטים מרכזיים של תקשורת מקבילית:
רוחב נתונים: תקשורת מקבילה כוללת העברת מספר סיביות של נתונים במקביל.
מספר הביטים המועברים בו-זמנית ידוע כרוחב הנתונים או מקביליות.
לדוגמה, מערכת תקשורת מקבילה ברוחב נתונים של 8 ביטים יכולה לשדר 8 ביטים בו זמנית.
ערוצים מקבילים: בתקשורת מקבילה, משתמשים במספר ערוצים או חוטים להעברת הסיביות של מילת הנתונים בו זמנית.
כל ערוץ נושא ביט נפרד, וכל הערוצים פועלים במקביל. ערוצים אלה יכולים להיות חוטים פיזיים, מוליכים באוטובוס או קווים שונים בכבל.
רוחב פס מוגדל: תקשורת מקבילה מציעה רוחב פס גבוה יותר בהשוואה לתקשורת טורית.
מכיוון שמספר ביטים מועברים בו זמנית, ניתן להעביר יותר נתונים באותה מסגרת זמן.
זה הופך את התקשורת המקבילה למתאימה ליישומים הדורשים העברת נתונים במהירות גבוהה, כגון אפיקי זיכרון,
אפיקי מחשב פנימיים וכמה חיבורים בתוך מערכות אלקטרוניות.
סנכרון: לתקשורת מקבילה מוצלחת, יש לסנכרן את מכשירי השידור והקליטה.
סנכרון זה מבטיח שהסיביות בערוצים שונים יתיישרו בצורה נכונה, מה שמאפשר למקלט לשחזר את מילת הנתונים המקורית במדויק.
שלמות האותות: תקשורת מקבילה יכולה להיות רגישה לבעיות שלמות האות.
מכיוון שמספר אותות משודרים במקביל, גורמים כגון הצלבה (הפרעה בין ערוצים), הטיה (הבדלי תזמון בין ערוצים)
ואי-התאמה של עכבה יכולים להשפיע על איכות הנתונים המתקבלים.
שיקולי תכנון נאותים ואמצעי תקינות האות נחוצים כדי למזער בעיות אלו.
ניתן למצוא תקשורת מקבילה ביישומים שונים, לרבות אפיקי נתונים מקבילים בתוך מחשבים, ממשקי מדפסת מקבילים (כגון ממשק Centronics),
תקשורת מקבילה בין מיקרו-בקרים או מעבדי אותות דיגיטליים, וממשקים מקבילים להעברת נתונים במהירות גבוהה בין התקנים או מערכות.
ראוי לציין שעם התקדמות הטכנולוגיה, התקשורת הטורית הפכה לנפוצה יותר בשל הפשטות, החסכוניות וההתאמה שלה לתקשורת למרחקים ארוכים.
עם זאת, תקשורת מקבילה עדיין מחזיקה בחשיבות בתרחישים ספציפיים שבהם נדרשת העברת נתונים במהירות גבוהה ומקבילית במרחקים קצרים.
שימושים בפרוטוקולי תקשורת
פרוטוקולי תקשורת משמשים במגוון רחב של יישומים ותעשיות כדי לאפשר חילופי נתונים אמינים ויעילים בין מכשירים או מערכות.
להלן כמה אזורים נפוצים שבהם נעשה שימוש נרחב בפרוטוקולי תקשורת:
רשתות מחשבים: פרוטוקולי תקשורת מהווים את הבסיס לרשתות מחשבים, המאפשרים למכשירים להתחבר, לתקשר ולשתף מידע.
פרוטוקולים כמו Ethernet, IP (פרוטוקול אינטרנט), TCP (פרוטוקול בקרת שידור) ו-UDP (User Datagram Protocol)
משמשים להעברת נתונים ורשת בשכבות שונות של ערימת הרשת.
אינטרנט ואינטרנט: האינטרנט מסתמך על חבילת פרוטוקולים, הידועים ביחד בשם Internet Protocol Suite או TCP/IP,
כדי לאפשר קישוריות גלובלית.
פרוטוקולים כגון HTTP (פרוטוקול היפרטקסט), DNS (מערכת שמות דומיין), SMTP (פרוטוקול העברת דואר פשוט) ו-FTP (פרוטוקול העברת קבצים)
הם בסיסיים לגלישה באינטרנט, תקשורת דוא”ל, העברת קבצים ושירותים מבוססי אינטרנט אחרים .
תקשורת אלחוטית: פרוטוקולי תקשורת נמצאים בשימוש נרחב בטכנולוגיות אלחוטיות עבור יישומים שונים.
פרוטוקולים אלחוטיים כמו Wi-Fi (IEEE 802.11), Bluetooth, Zigbee ו-NFC (Near Field Communication)
מאפשרים קישוריות אלחוטית בין מכשירים, רשת אלחוטית, תקשורת IoT (האינטרנט של הדברים) ותקשורת מכשירים ניידים.
אוטומציה ובקרה תעשייתית: במסגרות תעשייתיות, לפרוטוקולי תקשורת תפקיד מכריע ביצירת תקשורת בין התקני אוטומציה ובקרה שונים.
פרוטוקולים כגון Modbus, Profibus, DeviceNet ו-CAN (Controller Area Network) משמשים להחלפת נתונים במערכות בקרה תעשייתיות,
מערכות SCADA (Supervisory Control and Acquisition) ואוטומציה של תהליכים.
תקשורת: רשתות תקשורת מסתמכות במידה רבה על פרוטוקולי תקשורת להעברת קול ונתונים.
פרוטוקולים כמו PSTN (Public Switched Telephone Network), ISDN (Integrated Services Digital Network), GSM (מערכת גלובלית לתקשורת ניידת)
ו-VoIP (Voice over Internet Protocol) משמשים לטלפוניה, שיחות ועידה קוליות ווידאו ותקשורת סלולרית.
IoT (האינטרנט של הדברים): עם התפשטות ההתקנים המחוברים, IoT מסתמך על פרוטוקולי תקשורת שונים לתקשורת בין מכשיר למכשיר ומכשיר לענן.
פרוטוקולים כגון MQTT , CoAP ו-AMQP משמשים לתקשורת מכשירי IoT, חילופי נתונים ויכולת פעולה הדדית.
עסקאות פיננסיות: פרוטוקולי תקשורת ממלאים תפקיד חיוני בעסקאות פיננסיות מאובטחות ואמינות.
פרוטוקולים כמו SSL/TLS (Secure Sockets Layer/Transport Layer Security) מספקים תקשורת מאובטחת
לבנקאות מקוונת, עסקאות מסחר אלקטרוני וחילופי נתונים פיננסיים.
אלו הן רק כמה דוגמאות, ופרוטוקולי תקשורת נמצאים בשימוש בתחומים רבים אחרים, כולל שירותי בריאות, תחבורה, מערכות אנרגיה, משחקים ועוד.
הבחירה הספציפית של פרוטוקולים תלויה בדרישות, בתאימות ובסטנדרטים הרווחים בתעשיות ובאפליקציות המתאימות.
שאלות ותשובות בנושא פרוטוקולי תקשורת
ש: כיצד פרוטוקולי תקשורת מקלים על העברת נתונים?
ת: פרוטוקולי תקשורת מקלים על העברת נתונים על ידי מתן מבנה סטנדרטי ומערכת כללים שהשולח והמקבל יפעלו עליהם.
הם מגדירים כיצד יש לעצב את הנתונים, כיצד יש לחלקם למנות או לפריימים, כיצד יש לאתר ולתקן שגיאות וכיצד יש לסנכרן את התקשורת.
ש: האם פרוטוקולי תקשורת ספציפיים לטכנולוגיות או רשתות מסוימות?
ת: פרוטוקולי תקשורת יכולים להיות ספציפיים לטכנולוגיות או רשתות מסוימות, אך פרוטוקולים רבים
נועדו להיות ישימים על פני טכנולוגיות ורשתות שונות.
לדוגמה, TCP/IP היא חבילת פרוטוקולים בשימוש נרחב הפועלת ברשתות שונות, כולל האינטרנט.
ש: כיצד פרוטוקולי תקשורת מבטיחים שלמות ואמינות נתונים?
ת: פרוטוקולי תקשורת מפעילים מנגנונים שונים כדי להבטיח שלמות ואמינות נתונים.
אלה כוללים קודי זיהוי שגיאות (כגון סיכומי בדיקה או CRC), טכניקות תיקון שגיאות (כגון שידור חוזר או תיקון שגיאות קדימה),
אישור ושידור חוזר של אישור, מנגנוני בקרת זרימה ורצף של מנות נתונים.
ש: האם ניתן להשתמש במספר פרוטוקולי תקשורת בו זמנית?
ת: כן, ניתן להשתמש במספר פרוטוקולי תקשורת בו-זמנית בתוך רשת או מערכת.
פרוטוקולים שונים עשויים לפעול בשכבות שונות של ערימת התקשורת, כל אחד משרת מטרה מסוימת.
לדוגמה, ניתן להשתמש ב-TCP/IP להעברת נתונים אמינה, בעוד ש-HTTP יכול לשמש לתקשורת אינטרנט, שניהם פועלים במקביל.
ש: האם ניתן להתאים או לפתח פרוטוקולי תקשורת עבור יישומים ספציפיים?
ת: כן, ניתן להתאים או לפתח פרוטוקולי תקשורת עבור יישומים או דרישות ספציפיות.
תעשיות וארגונים מפתחים לרוב פרוטוקולים קנייניים המותאמים לצרכים הספציפיים שלהם, בעוד שארגוני תקנים
כמו IEEE, IETF ו-ISO מגדירים ומתקנים פרוטוקולים לשימוש נרחב.
ש: כיצד מתפתחים פרוטוקולי תקשורת עם הזמן?
ת: פרוטוקולי תקשורת מתפתחים ככל שהטכנולוגיה מתקדמת ודרישות חדשות צצות.
ניתן לפתח פרוטוקולים חדשים כדי לתת מענה לצרכים ספציפיים, לשפר את היעילות או לשפר את האבטחה.
פרוטוקולים קיימים עשויים גם לעבור שינויים או עדכונים כדי לשלב תכונות חדשות, לטפל בפרצות או לתמוך בטכנולוגיות חדשות.
מחפש פרוטוקול תקשורת? פנה עכשיו!