במילניום הנוכחי תעשיית הגיימינג היא תעשייה ענקית וכולם חושבים מאיפה יגיע הלהיט הבא.
למעשה, הרבה מאוד סטארט אפים פועלים במסגרת או נושקים לתעשיית הגיימינג וממתמקדים הן בפיתוח טכנולוגיות גיימינג
חדשות והן תוכן (כלומר משחקים חדשים) לפלטפורמות ותיקות (כמו X BOX או סוני פלייסטיישן) שחייבות כל הזמן ולחדש
ולהישאר רלוונטיות לקהלים שלהן.
במציאות הזו מתכנת המשחקים המוכשר הוא המלך ואם יש לו ניסיון רלוונטי וכישרון מוכח הוא גם יתוגמל על זה באופן נדיב.
פיתוח משחקים מחוץ לקונסולה
בשונה מהדימוי המרובע והמכופתר שיש למתכנתים בענף ההייטק, מתכנתי משחקים נחשבים לטיפוסים יותר צבעוניים וחברות שפיתוח משחקי מחשב היא חלק מרכזי בליבת העבודה שלהם יתנהלו לרוב באופן יותר ליברלי ופרוע.
או במילים אחרות: מפתחי מחשבים באים לעובדה במטרה ליהנות. אחרי הכול המוצר הסופי הוא משחק ואי אפש
ר לפתח משחק טוב בלי לשחק בו והרבה.
הכיף הגדול הזה בא אחריות גדולה ועם דרישות סף מקצועיות גבוהות לא פחות.
כי ממתכנתי ומעצבי משחקים מצופה לא רק להיות מתכנתים מעולים שיודעים לכתוב קוד יעיל ובהיר,
מצופה מהם גם להפגין חשיבה יצירתית, להבין בפן העיצובי, הסיפורי והתחושתי.
גם כאשר העבודה היא בצוות שכולל לצד מתכנתים גם מעצבים ותסריטאים, המתכנת חייב להבין את השפה
ואת הטריגרים הרגשיים של המשחק – אחרת הקוד לא יהלום את האפקט שמנסים להשיג.
פיתוח משחקים לסוגים שונים של שחקנים
עבודה בפיתוח משחקים היא שם קוד להרבה מאוד תפקידים בהרבה סוגים של חברות וקונסטלציות ובקשת שמשתרעת מעבודה בצוות הפיתוח של חברה כמו סוני פלייסטיישן ועד מתכנתים עצמאיים שמתכנתים משחקים קטנים לסלולר עבור לקוחות קצה.
לכן, כדאי לעשות סדר ולהציג את השחקנים השונים שפועלים בשוק:
פיתוח משחקים מדרגה ראשונה
מפתחות מדרגה ראשונה, או כפי שנהוג לקרוא להן First party developers הן הראשונות בשרשרת המזון.
הכוונה היא לחברות שפתחו ומייצרות את פלטפורמות המשחק – הקונסולות.
סוני פלייסטיישן ו-X BOX הן רק שתי דוגמאות בולטות לחברות כאלה שגם מספקות את התשתית וגם אחראיו
ת לפיתוח של חלק מהמשחקים שהם משווקות.
מבחינת החברות היתרון בגישה הזו זו העובדה שברגע שהכול מתבצע In house הרווחיות מאוד גדולה כי החברה
לא צריכה לשלם תמלוגים.
החיסרון הוא שפיתוח ‘להיט’ זו משימה מורכבת והרבה מאוד משחקים לא הופכים לכאלה ולא מצדיקים את ההשקעה.
פיתוח משחקים מדרגה שנייה
מפתחים מדרגה שניה, או כמו שהם נקראות – Second party developers, הן לרוב חברות שפועלות במתכונת
של סטודיו לפיתוח משחקים שפועלות מול חברות התשתית וחתומות עמן על חוזים ומפתחות עבור הפלטפורמות שלהם.
דוגמה לסוג כזה של חברה היא Hal lab שמפתחת משחקים עבור נינטדו.
העובדה שהחברות האלו ממוקדות רק בפיתוח מעניק להם לעיתים יתרון גם ביחס למחלקות הפיתוח הפנימיות.
פיתוח משחקים מדרגה שלישית
מפתחות מדרגה שלישית (Third party developer) מזכירות כקצת את המפתחות מדרגה שניה ההבדלים
יהיו לרוב בסוג ההתקשרות מול חברות התשתית.
לרוב, החוזה של השחקניםות האלה בנוי אחרת ומתבסס על אבני דרך – כאשר מרכיב הרווח לרוב יושתת על תגמולים,
כך שחברת התשתית לא לוקחת סיכון גדול.
מפתחי משחקים עצמאיים (משחקי אינדי)
לצד השחקנים הגדולים בפורמטים שמנינו בענף פיתוח המשחקים (ושוק העבודה שלו) פועלים הרבה מאוד גורמים
שהכינוי הכי מתאים להם יהיה כנראה – אינדי.
חברות ולפעמים סטארט אפים שמפתחות משחקים בלי קשר ליצרני הקונסולות והתשתית המיוחדים.
חברות אלו מתבססות על רשת האינטרנט כדי לפגוש את הקהלים שלהם באופן ישיר ופועלות על פי מודלים כלכליים מגוונים.
